<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"א</h1>
<h2>דף סד.</h2>
האב שאמר נשבית בתי ופדיתי' כשהיא קטנה בין שהיא קטנה עתה כשמעיד בין שהיא גדולה אינו נאמן פשוט בקדושין.
<h2>דף סו.</h2>
עד א' נאמן לומר אמו נשבית אם הוא כהן לשוויה חלל והוא ששותק ואין מי שיכחישנו ודוקא כשיש רגלים לדבר כגון שהיה בשעת מלחמה אבל אם מכחישין אותו אינו נאמן פשוט מההיא דינאי מלכא.
<h2>דף סט.</h2>
פנוי הבא על הפנויה וילדה אם מודה בו בנו הוא ויורש אותו ואם אינו מודה בו נעשה שתוקי ואינו יורשו. ולענין כהונה אם זכר הוא פסול מן הכהונה ואם בת היא מותרת לכהונה כך כתב רב פלטוי בתשובה.
<h2>דף ע.</h2>
אין משתמשין באשה כלל בין גדולה בין קטנה פשוט בקדושין. אין שואלין בשלום אשה ואפילו על ידי בעלה ואפילו על ידי שליח פשוט. והא דאמרינן במציעא דעל ידי בעלה שואלין היינו שישאל לבעלה על שלומה ועל ענינה כמו ששאלו המלאכים לאברהם אבל לשלוח לה שלומים אסור אפילו על ידי בעלה.
<h2>דף פ:</h2>
בן מתיחד עם אמו ואסור להתיחד עם כל עריות שבתור' פשוט. לא יתיחד אדם עם ב' נשים אבל אשה א' מתיחדת עם ב' אנשים ודוקא כשרים אבל פרוצים אפילו בעשרה אנשים אסורה להתיחד והא דאמרינן דאשה א' מתיחדת עם ב' אנשים דוקא בעיר אבל בדרך צריך ג' אנשי' שמא יצטרך א' מהם להשתין וישארו ב' עם האשה פשוט. וכתב הרמ"ה ודוקא שהולכין עמה לשומרה אז צריך שנים שישארו עמה דאי לאו הכי למאי ניחוש לה כשיצטרך חד להשתין נמי ילך חבירו עמו ויניחנה לבדה ע"כ.
<h2>דף פא.</h2>
מלקין על הייחוד ואין אוסרי' על הייחוד ודוקא בייחוד פנויה אבל אין מלקין בייחוד דאשת איש שלא להוצי' לעז על בניה. ומלקין על לא טובה השמועה פשוט ובסנהדרין מלקין על לא טובה השמועה פירו' בקלא דלא פסיק. בעלה בעיר אין חוששין לה משום ייחוד וכן פתח פתוח לרשות הרבים פשוט. וכתב הרמ"ה ואם לבה גס בה אפילו בעלה בעיר ופתח פתוח לרשות הרבים אסור ומאן דצניעא אפילו בעלה בעיר ופתח פתוח לרשות הרבים נמי צריך להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. ייחוד אסור בין שהאנשים מבחוץ והנשים מבפני' בין בהפך פשוט וכן כתב הרמ"ה. ועוד שם בזמן שאשתו עמו ישן עמהן פירוש עם ב' נשים או עם אחת מפני שאשתו משמרתו.
<h2>דף פא:</h2>
מתיחד אדם עם חמותו ודר עם אמו ועם בתו כך כתב רב אסי ושמואל אמר אסור להתיחד עם כל עריות שבתורה ואפילו עם בהמה. והתוס' פסקו כרב אסי ואותם אמוראים שלא היו רוצים להתיחד עם בהמ' משו' חומרא יתרה והמחמיר תבא עליו ברכה ובכל מקום שאסו' מותר בעדי'. ונר' דבשאר עריו' אסור להתיחד ודוקא לדור אבל לפרקים מותר להתיחד עם כל העריו' הקרובות כגון אחותו ודודתו וכיוצא בהן והרמב"ן כתב סתם אסו' להתיחד עם כל עריות שבתורה חוץ מאמו ובתו וכן נראה עקר. מתיחד אדם עם ב' יבמו' ועם שתי צרות ועם אשה ויבמתה ועם אשה ובת בעלה ועם אשה ותינוקת היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה פשוט. מתיחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר הגדילו זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו פי' הגדילו אם היא תינוקת שהיתה בת ט' שנים ויום א' פשוט ותינוק בן י"ג שנה ויום א' וכן כתב רי"ף. ויש גורסין תינוק בן ט' ותינוקת בת ג' וכן נראה עקר דבראויין לביאה תלוי הדבר. ועוד פשוט איכא דאמרי קטן בן י"ג וקטנה בת י"א וזה וזה כדי שיהיו שדים נכונו ושערך צמח פי' כי בזמן הזה ראוי להיו' שדים נכונו שהם קרובים לזה שהיא שנה הסמוכה לגדלות. ועוד פשוט ודוקא שממתינין לזמן גדלות דוקא שאינה בושה לעמוד לפניו ערומה אבל בושה לעמוד לפניו ערומה אסור אפילו היא קטנה ודוקא דמקדשה פי' אז אם בושה לעמוד לפניו ערומה אסור אבל לא מקדש' מותר וזה דמקדשה כתוב בגרסת רי"ף. וכתב הרא"ש דנראה מסוגיית הגמרא דאי מקדשה אסור בכל ענין ואפילו אינה בושה לעמוד לפניו ערומ'.
<h2>דף פב.</h2>
כל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עמהן פשוט. ופרש"י ואפילו עם נשים הרבה ואדם אחד עם ב' נשים אסור אבל עם ג' או ד' מות'. ופי' ר"ח כל שעסקו עם הנשים אף על פי שנושא ונותן תמיד עמהן לא יתיחד עמהן נראה דאף על גב דטריד במלאכתו והיה ראוי להתיר לו יותר אפילו הכי אסור ונראה שכל אדם אפילו עם נשים הרבה אסור וכן כתב הרמב"ם. ור"ת פירש ואפילו אשתו עמו הואיל ועסקו תמיד עם הנשי' לבו גס בה ואינו בוש מאשתו. לא נחשדו ישראל על הזכור ולא על הבהמה פשוט.
